סִימָן עב - גֹּדֶל קְדֻשַּׁת שַׁבָּת וְהַמְחַלְּלוֹ הֲרֵי הוּא כְּמוֹ עוֹבֵד כּוֹכָבִים וְדִינֵי הַכְנָסַת שַׁבּ

סימן עא

סעיף א

שבת קדש הוא האות הגדול והברית, שנתן לנו הקדוש-ברוך- הוא, לדעת כי בששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וכל אשר בהם ושבת ביום השביעי, והוא יסוד האמונה. ואמרו רבותינו זכרונם לברכה, שקולה שבת ככל המצות. כל המשמר את השבת כהלכתו, כאלו מקים כל התורה כלה. וכל המחלל את השבת, כאלו כפר בכל התורה כלה

סעיף ב

וכל המחלל את השבת בפרהסיא, הרי הוא כעובד כוכבים לכל דבריו. אם נוגע ביין אוסרו. והפת שהוא אופה הוי כמו פת של עובד כוכבים. וכן התבשיל שהוא מבשל, הוי כמו בשולי עובד כוכבים - ועין לעיל סימן ל"ח. ופרהסיא הוי בפני עשרה מישראל. ולאו דוקא שעושה בפניהם ממש, אלא שיודעין מהעברה - ש"ך סי' קנ"ז סעיף קטן ד', דהכי מוכח בש"ס ופוסקים, גבי והא אסתר פרהסיא הוה. וכן כת הפרי- מגדים

סעיף ג

לפיכך משבח הנביא ואומר, אשרי אנוש יעשה זאת ובן-אדם יחזיק בה שומר שבת מחללו וגו' וכל השומר את השבת כהלכתו ומכבדו ומענגו כפי כחו, גם כן מפרש על פי הנביא שכרו גם בעולם הזה, חוץ מן השכר הרב הצפון לעולם הבא, שנאמר, אם תשיב משבת רגלך עשות חפצך ביום קדשי, וקראת לשבת ענג לקדוש ה' מכבד, וכבדתו מעשות דרכיך, ממצוא חפצך ודבר דבר, אז תתענג על ה', והרכבתיך על במתי ארץ, והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ה' דבר - רמב"ם שם

סעיף ד

כתיב זכר את יום השבת לקדשו. פרוש שיזכור בכל יום ויום את יום השבת לקדשו, שאם נזדמן לו דבר מאכל חשוב שאינו שכיח בכל יום והוא דבר שאינו מתקלקל, יקנהו לכבוד שבת. ובערב שבת, מצוה שישכים בבקר לקנת צרכי שבת. ויכול לקנות גם קדם התפלה ובלבד שלא יאחר על ידי זה תפלת צבור. וטוב יותר לקנת בערב שבת לכבוד שבת, מלקנת ביום ה'. אך דבר שצריך הכנה, יקנה ביום ה'. ועל כל דבר שהוא קונה, יאמר לכבוד שבת. מתקנת עזרא, שיהיו מכבסין הבגדים בחמשי בשבת לכבוד שבת. ולא בערב שבת, מפני שבערב שבת צריך להתעסק בצרכי שבת

י אדר

סעיף ה

מצוה על כל אדם שאע"פ שיש לו כמה משרתים, מכל מקום יעשה גם הוא בעצמו איזה דבר לכבוד שבת כדי לכבדו, כדמצינו באמוראים, רב חסדא היה מחתך את הירק דק דק, ורבה ורב יוסף היו מבקעים עצים, ור' זירא היה מדליק את האש, ורב נחמן היה מתקן את הבית ומכניס כלים הצריכים לשבת, ומפנה כלי החל. ומהם ילמד כל אדם ולא יאמר לא אפגם בכבודי,כי זהו כבודו שהוא מכבד את השבת - ר"נ

סעיף ו

המנהג בכל ישראל לאפות בבתיהם לחמים לכבוד שבת, לא מבעיא אם אוכלים בימי החל פת פלטר עובד כוכבים, שיש לזהר לאכול ביום השבת קדש פת ישראל, אלא אפלו אם בחל אוכל פת פלטר ישראל, מכל מקום לכבוד שבת יאפו בביתם כדי שתקים האשה מצות הפרשת חלה, כי אדם הראשון נברא בערב שבת והיה חלתו של עולם, והאשה בחטאה אבדתו, ועל כן צריכה היא לתקן דבר זה. ועושין שלשה לחמין, גדול ובינוני וקטן. הבינוני לסעודת הלילה, והגדול לסעודת היום, להראות כי כבוד היום עדיף, והקטן לסעודה שלישית

סעיף ז

יכין בשר ודגים יפים ומטעמים ויין משבח כפי יכלתו, כי מצוה לאכול בכל סעודה מסעודות שבת דגים, אם אינם מזיקין לו. אבל אם מזיקין לו או שאינם ערבים לו, לא יאכלם, כי השבת לענג נתן ולא לצער. וישחיז את הסכין, שזהו גם כן מכבוד השבת, ויתקן את הבית, ויציע את המטות, ויפרס מפה על השלחן, ותהא פרוסה כל יום השבת. ויש מדקדקין לפרס שתי מפות. וישמח בביאת השבת. ויחשוב בדעתו, אלו היה מצפה שיבוא אליו איזה אדם יקר וחשוב, איך היה מתקן את הבית לכבודו, ומכל -שכן לכבוד שבת מלכתא, בקצת מקומות עושין פשטידא או מליתא לסעודת ליל שבת, זכר למן שהיה מנח כמו בקפסה, טל למטה וטל למעלה. יש לטעם בערב שבת את התבשילין שנעשו לשבת - רמ"ב ר"נ רס"ב

סעיף ח

אפלו עני שבישראל יזדרז ויתאמץ לענג את השבת. ויצמצם בכל השבוע כדי שיהיה לו מעות לכבוד שבת. ואם אין לו מעות, ילוה אפלו על משכונות לצרכי שבת. ועל זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, בני, לוו עלי ואני פורע. וכל מזונותיו של אדם, קצובים לו מראש השנה, חוץ מהוצאות שבת ויום- טוב שאם מוסיף מוסיפין לו. ואם השעה דחוקה לו ביותר, על זה אמרו רבותינו זכרונם לברכה, עשה שבתך חל ואל תצטרך לבריות. ומכל מקום אם אפשר לו, יראה על- כל- פנים לעשות לכבוד שבת איזה דבר מעט, כגון דגים קטנים וכדומה. מי ששלחו לו איזה דבר לאכלו בשבת, יש לו לאכלו בשבת ולא להשאירו לחל

סעיף ט

אין לעשות מלאכה בדרך קבע בערב שבת, ממנחה קטנה ולמעלה - עין לעיל סימן ס"ט סעיף ב'. אבל בדרך ארעי, מתר. ולצרך שבת, גם אחר כך מתר. ולעשות בגדי חברו בשכר, אסור. אך מי שהוא עני ורוצה להשתכר לצרך שבת, מתר לו כל היום, כמו בחל המועד. לספר את ישראל, מתר כל היום, אפלו מעשה אמן, אפלו בשכר, מפני שהתספרת נכרת שנעשית עכשו בשביל השבת. יש להסגיר את החניות שעה אחת לפני השבת - אם הוא בדרך, עין לעיל סימן ס"ח סעיף י"ב רנ"א רנ"ו

סעיף י

מתשע שעות זמניות ולמעלה, מצוה להמנע סעודה, אפלו מה שהוא רגיל בחל . וסעודה שאינו רגיל בה בחל אפלו היא סעודת מצוה, אם היה אפשר לעשותה ביום אחר, אסור לעשותה בערב שבת כל היום, אפלו בבקר. אך סעודת מצוה שזמנה קבוע היום, כגון מילה ופדיון הבן וכדומה, מתר. ומכל מקום נכון להקדימה בבקר ולא ירבה בה, ומכל -שכן שלא לאכול אכילה גסה, כדי שיאכלו סעודת שבת לתאבון - רמ"ט

טז אדר

סעיף יא

חיב כל אדם להשלים פרשיותיו עם הצבור, דהינו שיקרא בכל שבוע פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום. ומיום ראשון ואילך חשוב עם הצבור, - שכבר התחילו הצבור פרשה זו בשבת במנחה . אבל המצוה מן המבחר היא לקרתה בערב שבת אחר חצות היום. ויש לקרות כל פרשה, דהינו פתוחה או סתומה, שני פעמים, ואחר כך התרגום עליה, - כן הסכים הגאון הרב רבי אליהו וילנא זכר זדיק לברכה ואפלו הפרשה מסימת באמצע פסוק, יפסיק שם. ובגמר יש לומר אחר התרגום פסוק אחד בתורה, כדי לסים בתורה. וטוב שלא יפסיק בשיחה בין הקריאה. ונוהגין לקרות גם ההפטרה. ויש נוהגין עוד לומר אחר כך שיר השירים. ומי שהוא בדרך ואין לו רק חמש בלי תרגום, יקרא שתי פעמים מקרא. וכשיבוא למקום שיהיה לו תרגום, יקרא התרגום - רפ"ה. גם יש לו לכל ירא שמים, ללמוד פרוש רש"י על הסדרה, ואם לאו בר-הכי הוא ילמד פרוש לועזי על הסדרה, כגון ספר "צאינה וראינה" וכדומה, שיבין ענין הסדרה

סעיף יב

מצוה על כל אדם לרחוץ בכל ערב שבת פניו ידיו ורגליו בחמין. ואם אפשר, ירחץ כל גופו בחמין - ר"מ, ויטבל את עצמו במקוה - והגאון מהריעב"ץ כתב, שלא ירחץ כל גופו, משום דקשה לתשמיש באותו יום

סעיף יג

אסור לרחוץ עם אביו וחמיו ובעל אמו ובעל אחותו. ובמקום שנוהגין לכסות ערותן בבית המרחץ, מתר. וכן התלמיד לא ירחץ עם רבו, ואם צריך לו שישמשנו, מתר

סעיף יד

ומצוה לחף את הראש ולקץ את הצפרנים, וכן לגלח שערות ראשו אם היו גדולות. ואין לקץ צפרני ידיו ורגליו ביום אחד. גם אין לקץ צפרניו או לגלח שערות בראש- חדש, אפלו חל בערב שבת. יש מקפידין שלא לטול את הצפרנים כסדרן אלא בדלוג, דהינו בימין מתחילין באצבע הסמוכה לאגודל, והסימן בדאג"ה ובשמאל מתחילין באצבע הרביעית והסימן דבהג"א. גם יש מקפידין שלא לטול את הצפרנים ביום ה', כי מתחילין לגדול ביום שבת, שהוא יום השלישי. טוב לזהר לשרף את הצפרנים - או"ח סימן ר"ס

סעיף טו

בכל ערב שבת יפשפש במעשיו, ויתעורר בתשובה לתקן כל הקלקולים שעשה בששת ימי המעשה, כי ערב שבת כולל כל ימי השבוע, כמו ערב ראש-חדש כולל כל החדש - ספרי מוסר

סעיף טז

ישתדל שיהיו לו בגדים נאים, וגם טלית של מצוה נאה לכבוד שבת, דכתיב וכבדתו, ודרשינן, שלא יהא מלבושך של שבת כמלבושך של חל - רס"ב. ואפלו הוא בדרך בין הנכרים, מכל מקום ילבש בגדי שבת, כי אין המלבושים לכבוד הרואים אלא לכבוד השבת - חיי אדם

סעיף יז

התבשילין צריכין להשגיח להסירן מן הגחלים קדם שבת, - עין לקמן סימן פ' סעיף ה'. ואם שכח ולא הסירן, אזי אם יבא בשבת לקחת את הקדרה וגחלים בוערות סביב לה, שאם יקח את הקדרה יזיז את הגחלים אסור לישראל לקחת אותה. ועל ידי אינו יהודי, מתר

סעיף יח

התבשילין שמטמינין בתנור ליום השבת כנהוג, אף- על-פי שהפתח אינו טוח בטיט, מתר. ואסור לפתח את התנור בלילה, כי שמא יש קדרות שעדין לא נתבשלו כל צרכן. ועל ידי שיסתם אחר כך את התנור, יגרם בשול

סעיף יט

הא דמתר להטמין גם כשאין התנור טוח בטיט, זהו דוקא כשמטמינין בשר, וכן אפלו כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק, אלא שמטמינים זמן הרבה קדם הלילה באפן שיוכלו להתבשל קדם הלילה קצת עד שיהיוראויים לאכילה על ידי הדחק. אבל כשמטמינין מיני קטניות ומיני בצק סמוך ללילה, צריכין דוקא לטוח את התנור בטיט - כי מן הסתם אינו גרוף וקטום כראוי. וצריכין לזהר בזה. כי אם לא עשו כן, אז אפלו בדיעבד המאכלים אסורים עד למוצאי שבת בכדי שיעשו

יז אדר

סעיף כ

בשבת כשפותחין את התנור שהוא טוח בטיט, יש לפתחו על ידי אינו יהודי. ואם אין אינו יהודי יש לפתחו על ידי קטן. ואם אין קטן, מתר גם לגדול לפתחו, ויש לעשות על ידי שנוי - רנ"ט

סעיף כא

המטמין קפה בערב שבת בתוך הגומה לצרך שבת ומכסהו בכרים וכדומה, שיהא חם, אם הוא מטמינו בתוךהחול, אסור להטמין כל הכלי בתוך החול. ואפלו אינו מטמין כל הכלי אלא מקצתו ועל מקצתו מכסה בבגדים וכדומה באפן שכל הכלי מכסה מכל הצדדים, גם זה אסור, אלא צריך לעשות באפן זה, שהכלי אשר בתוכו הקפה יטמינו רק עד חציו או עד שלישיתו בתוך החול, והמותר יהא באויר, ויתן על הגומה דף או יכפה עליו כלי, שיהא אויר בינו ובין הכלי שבתוכו הקפה, ואז יכול לתן עליהם בגדים וכרים וכדומה - היי"א. - יתר דיני הטמנה בשלחן -ערוך סימן רנ"ז, רנ"ח, רנ"ט

סעיף כב

סמוך לחשכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה, הפרשתם חלה. ויאמר להם, הדליקו את הנר

סעיף כג

חיב אדם למשמש בבגדיו בערב שבת קדם חשכה אם אין מחט תחובה בהם או אם אין איזה דבר בכיסים, ואפלו במקום שיש ערוב, שמא יש בהם איזה דבר מקצה - רנ"ב

סימן עג