י"ז סיון התשע"ג
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
Contact Us - צור קשר
|
|
|
|
סִימָן יח - הִלְכוֹת תְּפִלַּת שְׁמֹנֶה עֶשְׂרֵה | סעיף א | זמן תפלת השחר מצותה שיתחיל עם הנץ החמה, כדכתיב ייראוך עם שמש, ובדיעבד אם התפלל לאחר שעלה עמוד השחר יצא, ונמשך זמנה עד שליש היום, ואסור להתאחר יותר ומכל-מקום בדיעבד, אם עבר והתאחר יותר, אפלו במזיד יכול להתפלל עד חצות היום אע"פ שאין לו שכר תפלה בזמנה, שכר כתפלה מיהו אכא. עבר במזיד עד חצות היום ולא התפלל, אין לו עוד תשלומין, ועליו נאמר מעות לא יוכל לתקן, ואם שגג או נאנס יבאר בסימן כ"א. - פ"ט |
| סעיף ב | כשמגיע לתהלות לאל עליון, יעמד ויכין את-עצמו לתפלת שמנה עשרה, ויסיר כיחו וניעו, וכל דבר המבלבל את מחשבתו, וילך ג' פסיעות לאחריו, ויאמר תהלות לאל עליון, וכו' עד גאל ישראל, ואז יחזר לפניו ג' פסיעות, דרך קרוב והגשה למלך. לא יפסיק בין גאל ישראל לשמנה-עשרה, אפלו לקדיש וקדשה וברכו, מפני שצריך להסמיך גאלה לתפלה, וטוב שיצמצם לגמר ברכת גאל ישראל, עם השליח-צבור בשוה, כי אם יגמר הוא תחלה, ואחר-כך השליח-צבור, יש ספק אם יענה אמן על ברכת השליח-צבור או לא. אבל כשהוא גם-כן גומר את הברכה, ודאי אין-צריך לענת אמן, דאין עונין אמן על ברכת עצמו - ועי" לעיל סי" ו" סעיף י"א. ובמעריב כיון שאין הברכה שלפני השמנה-עשרה מסימת בגאל ישראל, מתר להפסיק, כמו בשאר מקום בין פרק לפרק, קודם השמונה-עשרה אומר הפסוק ה' שפתי תפתח וגו', ואינו הפסק, כי הוא שיך להתפלה. אבל הפסוק כי שם ה' אקרא וגו' לא יאמר, כי אם במוסף ובמנחה יאמרו, קודם ה' שפתי תפתח. - סימן ס"ו צ"ב צ"ה קי"א ובסד"ה |
כה חשון |
| | סעיף ג | המתפלל צריך שידע, שהשכינה כנגדו, כמו שנאמר שפכי כמים לבך נכח פני ה' ויעיר הכונה ויסיר כל המחשבות הטורדות אותו, עד שתשאר מחשבתו וכונתו זכה בתפלתו, ויחשב כי אלו היה מדבר לפני מלך בשר ודם, בודאי היה מסדר דבריו, ומכון בהם יפה, לבל יכשל, קל וחמר לפני מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שצריך לכון לפניו את מחשבתו, כי לפניו יתברך שמו, המחשבה כמו דבור, וכל המחשבות הוא חוקר, וקודם התפלה יחשב מרוממות האל יתברך שמו ושפלות האדם, ויסיר כל תענוגי אדם מלבו |
| סעיף ד | המתפלל צריך שיכון בלבו פרוש המלות שהוא מוציא בשפתיו, שנאמר תכין לבם, תקשיב אזנך וכבר נדפסו הרבה סדורים, עם פרוש אשכנז, ויכול כל אדם ללמד ולהבין מה שהוא מתפלל, ואם אינו יכול לכון פרוש המלות, לכל הפחות צריךשיחשב בשעת התפלה בדברים המכניעים את הלב, ומכונים את לבו לאביו שבשמים, ואם תבא לו מחשבה זרה בתוך התפלה ישתק וימתין עד שתתבטל המחשבה |
| סעיף ה | יכון רגליו זו אצל זו, כאלו אינן אלא אחת, להדמות למלאכים שנאמר ורגליהם רגל ישרה, כלומר רגליהם נראות כרגל אחת ויכוף ראשו מעט למטה, ויסגר עיניו שלא יסתכל בשום דבר, ואם מתפלל מתוך סדור לא יסיר עיניו מן הסדור, ויניח ידיו על לבו, ימינו על שמאלו ויתפלל בלב שלם, באימה וביראה ובהכנעה, כעני העומד בפתח, ויוציא את המלות מפיו בכונה, ובדקדוק, ויתפלל כל אחד כפי הנסחא שלו הן אשכנז הן ספרד, וכדומה כלם יסודתם בהררי קדש, אבל אל יערב תבות מנסחא לנסחא כי כל נסחא תבותיה מנויות וספורות, על-פי סודות גדולים, ואין להוסיף או לגרע. - ס"א ס"ח צ"א צ"ה צ"ח |
| סעיף ו | יזהר להתפלל בלחש, רק שהוא בעצמו ישמע, מה שהוא אומר, וחברו שבסמוך לו, לא ישמע קולו, כמו שנאמר בחנה, רק שפתיה נעות וקולה לא ישמע. - ק"א |
| סעיף ז | לא יסמך עצמו על שום דבר, אפלו סמיכה כל דהיא. ואם הוא חולה קצת, יכול להתפלל אפלו יושב או שוכב, והוא שיכול לכון דעתו. ואם אי-אפשר לו להתפלל בפיו, מכל-מקום יהרהר בלבו. - צ"ד |
| סעיף ח | לא יאחז בידו בשעת תפלת שמנה-עשרה, רק הסדור או המחזור אם צריך לו. ויש לו לרשם תחלה את המקומות, שהוא צריך להתפלל בסדור ובמחזור, שלא יצטרך לחפש באמצע תפלתו. לא יהיה דבר חוצץ בינו לבין הקיר שנאמר ויסב חזקיהו פניו אל הקיר ויתפלל. ולא מקרי חציצה אלא דבר שגבוה יו"ד טפחים, ורחב ד' טפחים, אבל דבר קטן לא חשיב הפסק, ואפלו דבר גדול אם הוא דבר קבוע, כגון ארון ותבה לא חשיב הפסק, ואדם נמי אינו חוצץ, ובשעת הדחק בכל ענין אין להקפיד, כיון שסוגר עיניו או מתפלל מתוך הסדור, שלא תתבטל כונתו. וכן לא יתפלל כנגד איזה ציור, ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד, או כותל מציר יסגר עיניו, וכנגד מראה אסור להתפלל, אפלו בעינים סגורות. לא יתפלל במקום פרוץ כגון, בשדה, מפני שכשהוא במקום צניעות, חלה עליו אימת המלך, ולבו נשבר ונכנע. ואם הוא בדרך מתר לו להתפלל בשדה. ואם אפשר לו, יתפלל בין האילנות |
| סעיף ט | לא יגהק ולא יפהק - גהוק, היינו מה שלפעמים אדם מוציא מגופו לפיו, נפיחה מחמת שבעו כריח המאכל שאכל, ויש-אומרים דהיינו שפושט גופו וזרועותיו מחמת כבד, ופהוק הינו שפותח מלקוחיו, כאדם שרוצה לישן, או שעמד משינה ואם נצטרך לכך מחמת אנסו, יניח ידיו על פיו, שלא יתראה פתיחתו, וכן אסור לו לרק, ואם בא לו רק לתוך פיו, ומצטער בו הרבה עד שנטרד מתפלתו, מבליעו לתוך מטפחת או בגד. ואם מאוס לו, יטה לשמאלו וירק לאחריו. ואם אי אפשר לאחריו, ירק לשמאלו, ואם אי-אפשר לשמאלו ירק לימינו, ואם כנה עוקצתו, ימשמש בבגדיו להסירה, שלא תתבטל כונתו. אבל לא יסירה בידו. אם נשמט הטלית מעליו, יכול להחזירו אפלו נפל רבו. אבל אם נפל כלו, אינו רשאי להתעטף בו משום דהוי הפסק. ואם נפל ספר לפניו על הארץ, ומתוך זה מתבלבל מכונתו מתר להגביה בין ברכה לברכה. כל הדברים האסורים בתוך תפלת שמנה-עשרה, אסורים עד לאחר שיפסע הפסיעות, - אך לענין הפסק יש חלוק, כמו שאכתב בסעיף י"ד - צ"ו צ"ז |
כו חשון |
| | סעיף י | צריך לעמד בפניו לצד ארץ-ישראל, שנאמר והתפללו אליך דרך ארצם, ויכון גם כנגד ירושלים וכנגד המקדש וכנגד בית קדשי-הקדשים. ולכן אנו במדינתנו שיושבים במערבה של ארץ-ישראל, צריכין לעמד בפנים לצד מזרח, - לא למזרח ממש אלא לצד קרן מזרחית דרומית. עי" ט"ז ומג"א בשם הלבוש, והיושבים בצפון של ארץ-ישראל, פניהם לדרום. והיושבים במזרח פניהם למערב. והיושבים בדרום פניהם לצפון. נמצא כל ישראל פונים בתפילותיהם למקום אחד, דהיינו נגד ירושלים ובית קדשי-קדשים, ששם שערי השמים, שכל התפלות עולות דרך שם. ולכן נקרא בית-המקדש תלפיות, כמו-שכתוב, כמגדל דוד צוארך בנוי לתלפיות, תל שכל פיות פונים אליו. אם מתפלל במקום שאינו יכול לכון לצד שכנגד ארץ-ישראל, יכון לבו לאביו שבשמים, שנאמר והתפללו אל ה' . ואם עמד כנגד צפון או דרום, ונזכר באמצע שמנה-עשרה שאינו עומד כראוי לא יעקר רגליו, אלא יטה פניו למזרח, ואם אי-אפשר לו, או שהוא עומד במערב, יגמר תפלתו כך ויכון לבו לבית קדשי- קדשים, ולא יעקר רגליו, וכן אם הוא מתפלל במקום שיש צורות במזרח, יתפלל לצד אחר אף שאינו מזרח. - סימן צ"ד ובחיי"א |
| סעיף יא | צריך לכרע ולהשתחוות ד'-פעמים בשמנה-עשרה, בתחלת ברכה הראשונה ובסופה, ובברכת מודים בתחלתה ובסופה, כשאומר ברוך כורע בברכיו, וכשאומר אתה משתחוה כל-כך עד שהקשרים של חליות השדרה בולטים וגם ראשו יכוף, וקודם שאמר את השם זוקף בנחת - על-שם שנאמר ה' זוקף כפופים, וכן במודים כורע ומשתחוה. וקודם שאומר את השם זוקף. לא ישתחוה יותר מדאי, דהיינו עד שיהיה פיו כנגד החגור, כי זהו דרך יוהרא. וזקן וחולה שמצטער בכריעה כיון שהרכין ראשו דיו. אסור להוסיף השתחויות ביתר הברכות לא בתחלתן ולא בסופן. - קי"ג |
| סעיף יב | לאחר השמונה-עשרה אומרים אלהי נצר וכו.' וקודם עושה שלום וכו' כורע ופוסע כך שלש פסיעות, כעבד הנפטר מרבו. הפסיעות יהיו בינוניות, ולכל הפחות כדי שיתן אגודל בצד עקב. ולא יפסע פסיעות גסות ולא יפסע יותר מג' פסיעות. פוסע תחלה ברגל שמאל ואחר-כך ברגל ימין, ושוב פוסע ברגל שמאל. ועודהו בכריעה, הופך פניו לשמאלו, שהוא ימין השכינה שהיא כנגדו בשעת התפלה, ובצאתו מן התפלה אומר עושה שלום במרומיו והופך פניו לימינו שהוא שמאל השכינה. ואומר הוא יעשה שלום עלינו, ואחר-כך משתחוה לפניו ואומר ועל כל ישראל ואמרו אמן. אחר-כך זוקף ואומר יהי-רצון וכו' שיבנה בית המקדש וכו' כי התפלה היא במקום העבודה. ולכן אנו מתפללים על בנין בית המקדש שנוכל לעשות את העבודה ממש במהרה-בימינו. והטעם שפוסעין תחלה ברגל שמאל, לפי שדרך הליכות האדם הוא לעקר רגל ימין תחלה, ולכן עוקר כאן שמאל תחלה, להראות כאלו כבד עליו לפטר מלפני המקום ברוך-הוא. ולכן אטר-רגל עוקר תחלה שמאלו שהוא ימין כל אדם |
| סעיף יג | במקום שכלו הפסיעות, יעמד ברגלים מכונות כמו בתפלה, ולא יחזיר פניו למערב, ולא יחזר למקומו עד שיגיע השליח-צבור לקדשה. וכן כשמתפלל ביחידות יעמד כשעור זה, ואם המקום צר ודחוק וכן כשאומרים פיוטים, חוזר כשמתחיל השליח-צבור התפלה. - קכ"ג |
| סעיף יד | בתפלת שמנה-עשרה, לא ירמז בעיניו, ולא יקרץ בשפתיו, ולא יראה באצבעותיו ואינו פוסק אפלו לקדיש וקדשה וברכו, אלא ישתק ויכון למה שאומרים השליח-צבור והצבור ויחשב לו כעונה לענין זה שיוצא, ומכל-מקום לא נחשב להפסק. אבל בתפלת אלהי נצר מתר להפסיק לדברים שמפסיקין באמצע פרק של ברכות קריאת-שמע וקריאת-שמע. לעיל סימן ט"ז. ומכל-מקום, אם אפשר לו יאמר תחלה יהיו לרצון וגו', ואם אפשר עוד יפסע גם-כן ג' פסיעות. - ק"ד כק"ב |
כז חשון |
| | סעיף טו | ויש נוהגין לומר מיד לאחר המברך את עמו ישראל בשלום, את הפסוק יהיו לרצון וגו' ואומרים אלהי נצר ופעם שנית יהיו לרצון וגו' וכן נכון לעשות. ונראה לי דבענין זה מתרין להפסיק בתפלת אלהי נצר לענת כל אמן. יש אומרים דקודם שאומר את הפסוק יהיו לרצון טוב לומר פסוק אחד מן התורה או מנביאים או מכתובים, המתחיל באות כהתחלת שמו ומסים באות כמו סיום שמו - אליהו רבא בשם כ"י ונראה לי דהאומר יהיו לרצון שני פעמים, לא יאמרו אלא קודם יהיו לרצון השני. - סימן קכ"ב |
| סעיף טז | כבר נתבאר בסימן יב' סעיף ג' דאם מרגיש בעצמו אפלו קצת הרגשה לצרכיו אסור לו להתפלל עד שינקה את עצמו. ומכל שכן לתפלת שמנה-עשרה, שאסור לו לעמד להתפלל כשהוא מרגיש קצת לצרכיו, עד שינקה את עצמו. ואולם אם מתחלה לא הרגיש כלל ואחר-כך באמצע תפלת שמנה-עשרה הרגיש, שהוא צריך לצרכיו, בין לגדולים בין לקטנים יעצר את-עצמו עד שיגמר השמנה-עשרה ולא יפסיק אפלו אם ההרגשה היא גדולה, מכל-מקום, יעצר את עצמו כל זמן שיכול, ולא יפסיק לצאת באמצע שמנה-עשרה עד לאחר שסים המברך את עמו ישראל בשלום. - צ"ב |
| סעיף יז | הרגיש שיצא ממנו רוח מלמטה, ואי אפשר לו לעצר, אם מתפלל בביתו, הולך לאחוריו ד' אמות או לצדדין ומוציא הרוח וממתין עד שיכלה הריח, וחוזר למקומו ואומר: רבון העולמים יצרתנו נקבים נקבים חלולים חלולים גלוי וידוע לפניך חרפתנו וכלמתנו, חרפה וכלמה בחיינו, רמה ותולעה במותנו, וגומר תפלתו. ואם יצא ממנו הרוח במקומו לאנסו, וכן אם יתפלל בצבור שיתביש אם יתרחק לאחוריו אינו צריך להרחיק את עצמו, וגם לא יאמר הרבון, אלא ימתין עד שיכלה הריח וגומר תפלתו - סי' ק"ג |
| סעיף יח | אסור לישב בתוך ד' אמות של המתפלל תפלת שמנה עשרה, בין מלפניו בין לאחריו בין מן הצדדין. ואם היושב עוסק גם כן במה דשיך לסדר התפלה מתר. ויש מקלין, דאפלו אינו עוסק בעניני תפלה, אלא שלומד תורה בפיו אינו צריך להתרחק. והירא דבר ה' לא ישב לפני המתפלל תפלת שמונה-עשרה כמלא עיניו, אפלו אומר קריאת שמע. אבל לאחריו ולצדדין אין להקפיד. ולעמד מתר בכל ענין אפלו לפניו |
| סעיף יט | אם זה היושב הוא אדם-חלוש אין למחת בו |
| סעיף כ | אם זה היושב ישב קודם ואחר-כך בא זה ועמד להתפלל מצדו או מלפניו שנמצא זה היושב לאחריו אין צריך לעמד, כיון שזה בא בגבולו. אבל עמד להתפלל לאחריו שנמצא היושב לפניו יש לו לזהר ולעמד. וכל זה כשמתפלל בביתו. אבל אם מתפלל בבית המיחד למנין קבוע, ומכל שכן בבית הכנסת המיחד לכל-אחד להתפלל שם, אפלו ישב הוא קדם צריך לעמד, כיון שהמקום מיחד לתפלה לכל איש |
| סעיף כא | אסור לעבר בתוך ד' אמות לפני המתפלל תפלת שמונה-עשרה. ולכן אם אחד התפלל וגמר תפלתו, ואחד עומד לאחריו ומתפלל ועדין לא גמר, אל יפסיע זה שלפניו את הפסיעות, שנמצא כעובר לפני המתפלל. ולעבר מן הצדדין ומכל שכן לאחריו מתר. - ק"ב |
| סעיף כב | שכור אם אינו יכול לדבר לפני אדם גדול ונכבד אסור להתפלל. ואם עבר והתפלל תפלתו תועבה, וצריך לחזר ולהתפלל כשיסור יינו מעליו, ואם עבר זמן תפלה, משלים אותה בתפלה שלאחריה כדין שוגג ואנס לקמן סימן כ"א. - צ"ט. - דין תפילה באשה נדה, עין לקמן סוף סימן קנ"ג |
|
