סִימָן קמט - דּינֵי בִּרְכַּת-הַמָּזוֹן בַּנִשּוּאִין וּמִצְוַת שִמְחַת חָתָן וְכַלָּה

סימן קמח

טז סיון

סעיף א

קדם ברכת-המזון בעשרה אומר המברך, דוי הסר וכו'. ואומרים שהשמחה במעונו. ויש לומר, שאכלנו משלו בלא וא"ו, ולא ושאכלנו משלו. ואחר ברכת-המזון לוקח כוס שני ואומר עליו שש ברכות, ואחר כך מברך על הכוס של ברכת-המזון בורא פרי הגפן. וטוב שלא למלאת את הכוס לשש הברכות עד לאחר ברכת-המזון. צריכין לזהר שלא יאכלו אנשים ונשים בחדר אחד. שאם אוכלים אנשים ונשים בחדר אחד, אין אומרים שהשמחה במעונו, כי אין שמחה כשיצר-הרע שולט

סעיף ב

בחור שנשא בתולה או אלמנה, וכן אלמן שנשא בתולה, מברכין כן בסעודה הראשונה שאחרי הנשואין, אפלו לא אכלוה ביום, רק בלילה שלאחר יום הנשואין, או אפלו ביום שלאחריו, - משום דהסעודה הראשונה הוי כפנים חדשות. אבל אחר הסעודה הראשונה, וכן בכל שבעת ימי המשתה, אם באו פנים חדשות, מברכין כן

סעיף ג

וכשאין פנים חדשות, אם סועדים עם החתן אנשים שאינם מבני-ביתו מחמת שמחת מרעות, אין אומרים דוי הסר וכו', ואומרים נודה לשמך וכו', והשמחה במעונו. ואחר ברכת-המזון, לוקח כוס שני ואומר ברכת אשר ברא ששון ושמחה וכו', ואחר כך לוקח הכוס של ברכת-המזון ואומר עליו בורא פרי הגפן, ולזה אינו צריך עשרה, רק גם בשלשה, מברכין. אבל אם אינו סועד רק עם בני-ביתו לבד, אינו אומר כלום מזה

סעיף ד

אלמן שנשא אלמנה, אם אכלו סעודה הראשונה ביום הנשואין, אע"פ שנמשכה הסעודה גם בלילה, מברכין, כמו שכתבתי בסעיף א. אבל אם לא אכלו עד הלילה, אי איכא אנשים שאוכלים מחמת שמחת מרעות, מברכין, כמו שכתבתי בסעיף ג - ואפלו איכא פנים חדשות, וכן בכל הסעודות שלשה הימים הראשונים

סעיף ה

פנים חדשות מקרי, אם בא לשם אדם מחמת שמחת מרעות, ורוצים להרבות בשבילו, ואע"פ שאינו אוכל. שבת ויום-טוב ראשון ויום-טוב שני, הוי כפנים חדשות. ודוקא סעודת הלילה וסעודת שחרית. אבל סעודה שלישית, לא הוי כפנים חדשות, אלא אם החתן דורש

סעיף ו

אם אדם מזמין את החתן ואת הכלה לאכל שם, אם מיחדין להם שם חדר בפני עצמם, שיכולין להיות ביחד לבד ולשמח שם, הוי שם כמו חפה דדהו ומברכין שם שבע ברכות. ואם לאו, אין מברכין אפלו אשר ברא וכו', ושהשמחה במעונו

סעיף ז

בני החפה שנחלקו לחבורות הרבה, אפלו לבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן שם, מכל מקום מברכים בכל חבורה וחבורה ברכות אלו, כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחפה. אבל השמשים האוכלים אחר סעודת נשואין, אין מברכין ברכות אלו

סעיף ח

מחזיר גרושתו, אין אומרים שהשמחה במעונו. ובסעודה הראשונה ביום הנשואין, אומרים שבע ברכות, ומכאן ואילך אין אומרים כלום

סעיף ט

מצוה לשמח חתן וכלה ולרקד לפניה ולומר, שהיא נאה וחסודה - מלשון ותשא חן וחסד לפניו. ומצינו, שרבי יהודה בר אלעי היה מרקד לפני הכלה

סעיף י

אסור להסתכל בכלה, אבל מתר להסתכל בתכשיטין שעליה ובפריעת ראשה

סעיף יא

יש נוהגין, שאם הכלה היתה טמאה בשעת הנשואין, אז אחר כך בליל טבילתה עושין סעודה ומזמינים גם אנשים אחרים. ואין זה נכון. ויש לבטל מנהג זה, משום צניעות. אך אם עושים קצת סעודה לאנשי-הבית ואומרים שהשמחה במעונו, אין למחות. אבל שבע ברכות, אסור לברך, רק באפן שנתבאר לעיל - עין תשובה מאהבה חלק ראשון סימן סב

יז סיון

סעיף יב

הנושא בתולה, צריך לשמח עמה שבעה ימים, ונקראים שבעת ימי משתה. לא יעשה מלאכה, ולא ישא ויתן בשוק, אלא אוכל ושותה ושמח עמה, בין אם הוא בחור או אלמן. ואפלו היא מוחלת, מכל מקום אסור בעשית מלאכה. ואסור לצאת יחידי בשוק. והנושא בעולה, אם הוא אלמן, לכלי עלמא אינו צריך שמחה אלא שלשה ימים. ואם הוא בחור, יש אומרים דצריך לשמוח עמה שבעה ימים, כיון שמברכין בשבילו שבע ברכות. ומכל מקום בזה אשה יכולה למחל על שמחתה - חתן שחלה תענית צבור בשבעת ימי המשתה שלו, עין לעיל סימן קכא סעיף ז וסימן קמא סעיף ב

סעיף יג

הנושא אשה, צריך לעמוד בעירו שנה תמימה לשמוח עמה, שנאמר, לא יצא בצבא וגו' נקי יהיה לביתו שנה אחת ושמח את-אשתו. אבל האשה, יכולה למחול

סימן קנ