סִימָן א - דִּינֵי הַשְׁכָּמַת הַבֹּקֶר

כד תשרי

סעיף א

שויתי ה' לנגדי תמיד, הוא כלל גדול בתורה ובמעלות הצדיקים אשר הולכים לפני האלהים. כי אין ישיבת האדם תנועתו ועסקיו והוא לבדו בביתו, כמו ישיבתו ותנועתו ועסקיו כאשר הוא לפני מלך גדול. וכן אין דבורו והרחבת פיו בהיותו עם אנשי ביתו וקרוביו, כמו בהיותו במושב המלך, כי אז משגיח בודאי על כל תנועותיו ודבוריו שיהיו מתקנים כראוי. כל שכן כאשר ישים האדם אל לבו כי המלך הגדול הקדוש ברוך הוא אשר מלא כל הארץ כבודו עומד עליו ורואה במעשיו, כמו שנאמר, אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם ה', הלוא את השמים ואת הארץ אני מלא, בודאי מיד תגיע אליו היראה וההכנעה מפחד השם יתברך ויבוש ממנו

סעיף ב

וגם בשכבו על משכבו, ידע לפני מי הוא שוכב. ומיד כשיעור משנתו יזכר חסדי ה', יתברך שמו אשר עשה עמו שהחזיר לו את נשמתו אשר הפקידה אצלו עיפה, והחזירה לו חדשה ורגועה כדי לעבד עבודתו יתברך שמו בכל יכלתו ולשרתו כל היום, כי זה כל האדם, כמו שאמר הכתוב, חדשים לבקרים רבה אמונתך, פרוש, בכל בקר נעשה האדם בריה חדשה. ויודה בכל להשם יתברך שמו על זאת. ובעודו על משכבו, יאמר, מודה אני לפניך מלך חי וקים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך - ואף על פי שעדין אין ידיו נקיות, יכול לומר זאת, כיון שאין בו שם. ויפסיק מעט בין תבת בחמלה לתבת רבה

סעיף ג

יהודה בן תימא אומר, הוי עז כנמר וקל כנשר, רץ כצבי וגבור כארי לעשות רצון אביך שבשמים. עז כנמר, פרושו שלא יתביש מפני בני אדם המלעיגים עליו בעבודת ה' יתברך שמו. קל כנשר, כנגד ראות העין. לומר שתהא קל לעצם עיניך מראות ברע, כי הוא התחלת העברה, העין רואה, והלב חומד, וכלי מעשה גומרים. רץ כצבי, כנגד הרגלים, שרגליך לטוב ירוצו. וגבור כארי, כנגד הלב, כי הגבורה בעבודת הבורא יתברך, היא בלב. ואמר שתחזק לבך בעבודתו ותתגבר על היצר לנצחו כגבור המתגבר על שונאו לנצחו ולהפילו לארץ

סעיף ד

לכן צריך האדם להתגבר כארי, ומיד כשיעור משנתו ואמר מודה אני וכו', יקום בזריזות לעבודת הבורא יתברך ויתעלה קדם שיתגבר עליו היצר הרע בטענות ותואנות לבל יקום. ויתחכם עליו להשיאו בחרף, איך תקום עתה בבקר השכם והקר גדול. ובקיץ ישיאנו, איך תקום ממטתך ועדין לא שבעת משנתך. או בטענות אחרות וכדומה. כי היצר הרע הוא יודע היטב לצוד בני אדם במהמורות בל יקום. ולכן כל בעל נפש הירא וחרד לדבר ה', צריך להתגבר עליו ולא ישמע לו. ואף אם יכבד עליו הדבר מפני כבדות הגוף ועצלותו, ישים מגמתו רצון מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא. וישים אל לבו כי אם היה קורא אותו איזה אדם לאיזה עסק שירויח בו ממון או לגבות חובו, או שהיה קורא אותו שיציל את ממונו מן ההפסד, כגון אם נפלה דלקה בעיר וכדומה, בודאי היה זריז לקום מיד מפני אהבת ממונו ולא היה מתרשל. וכן אם צריך ללכת לעבודת המלך, היה קם בזריזות ולא היה מתרשל, פן יעלילו עליו או כדי למצא חן בעיני המלך. על אחת כמה וכמה לעבודת מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא, שיש לו להזהר לקום במהירות ובזריזות. והמרגיל את עצמו בדרך הזה ארבע או חמש פעמים, לא יכבד עליו אחר כך. והבא לטהר, מסיעין לו

כה תשרי

סעיף ה

אם אפשר לו להשכים ולקום בחצות הלילה לערך אז תקון חצות, מה טוב, כמו שנאמר, קומי רני בלילה לראש אשמורות וגו'. וכמו שהקדוש ברוך הוא מקונן בעת ההיא, שנאמר, ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאג ישאג על נוהו, ואומר, אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין האמות. ואם אי אפשר לו לקום בחצות, יתגבר על כל פנים לקום קדם עלות השחר. וכמו שאמר דוד המלך עליו השלום, אעירה שחר, אני מעורר את השחר ואין השחר מעורר אותי. וגם לאחר חצות הלילה, יכול לערך תקון חצות, ואחר כך יעסק בתורה איש איש כפי יכלתו. ושעור משניות קודם לכל דבר

סעיף ו

ועל ידי זה זוכה לנשמה, משנה אותיות נשמה. ואם אינו בר הכי, יעסק בתהלים ומעמדות וספרי מוסר. וטוב מעט בכונה, מהרבות בלא כונה. תנא רבי חיא, כל העוסק בתורה בלילה, שכינה כנגדו, שנאמר, קומי רני בלילה לראש אשמורות שפכי כמים לבך נכח פני ה'. פרוש, שהשכינה היא אז כנגדך. עוד אמרו רבותינו זכרונם לברכה, שכל העוסק בתורה בלילה, נקרא עבד ה', כמו שכתוב, כל עבדי ה' העומדים בבית ה' בלילות. ובלילות הקצרים שאי אפשר לו להשכים כל כך, לכל הפחות יתאמץ לקום בעוד שיהיה לו זמן להכין את עצמו ללכת לבית הכנסת להתפלל עם הצבור

סעיף ז

מזמורי תהלים וכן שאר פרשיות מתורה נביאים וכתובים שאינם שגורים בפי הכל, אסור לאמרם בעל פה. אפלו מי שהוא יודע לאמרם בעל פה, יש לו לזהר שלא לאמרם בעל פה. וסומא מתר

סימן ב