|
כתיבה וחתימה טובה
|
|
|
|
|
|
|
|
|
|
Contact Us - צור קשר
|
|
|
| ללא נקודות שחור - blackסִימָן קלא - דּינֵי עֶרֶב יוּם כִּפּוּר  כד אלול |
| | סעיף א | נוהגין לעשות כפרות בערב יום-כפורים באשמרת הבקר, שאז הרחמים גוברין. לוקחין תרנגול שאינו מסרס, לזכר, ותרנגלת לנקבה. ולאשה מעברת, תרנגול ותרנגלת. תרנגול, שמא הולד הוא זכר. ואם הולד הוא נקבה, די לאמה ולבתה בתרנגלת אחת. ואפלו שאר בני אדם, יכולין שנים לקח כפרה אחת. ובוחרים בלבנים, על שם שנאמר, אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו. אבל אין לחזר בפרוש בשעת קניה אחר לבנים ולקנותם ביקר, כי זהו כעין דרכי האמורי, אלא כשיזדמן לו לבן - או שקנה אותו בין אחרים, יבחר בו. לוקח כל אחד כפרתו בידו הימנית, ואומר הפסוקים, בני אדם וגו', ומסבבה סביב ראשו ואומר, זה חליפתי וכו' שלש פעמים. אם מסבב לאחר, אומר, זה חליפתך. ויש לו לסבב תחלה לעצמו ואחר כך לאחרים. וטוב שתהא השחיטה גם כן באשמרת הבקר תכף לאחר הסבוב. ואל יחשוב האדם שזוהי כפרתו ממש, אלא יחשב כי כל מה שעושין בעוף הזה, היה ראוי לבוא עליו בעונותיו. ויתאונן על חטאיו, והקדוש-ברוך-הוא ברחמיו יקבל תשובתו. ונוהגין לזרוק בני המעים והכבד והכליות של הכפרות על הגגות או בחצר, מקום שהעופות יכולים לקחת משם, לפי שראוי לרחם על הבריות ביום זה, כדי שירחמו עליו מן השמים . ועוד, מפני שאכלו גזל, כדי שיתן האדם אל לבו להרחיק את עצמו מן הגזל. אם אין תרנגולים מצויים, יכול לקח אוז או שאר בעל חי שאינו ראוי להקרבה. ויש אומרים, אפלו דגים, אך לא תורין ובני יונה, שהם ראויין להקרבה, ויהא נראה כאלו מקדיש קדשים בחוץ. יש נוהגים לתן את הכפרות לעניים, אבל יותר טוב לפדות את הכפרות בממון ולתן את הממון לעניים. - תרה |
| סעיף ב | אין אומרים מזמור לתודה, ולא תחנון, ולא למנצח. גם אין אומרים אבינו מלכנו. ורק כשחל יום-הכפורים בשבת, אז אומרים ערב יום-הכפורים בשחרית אבינו מלכנו - תרד |
| סעיף ג | מצוה להרבות בסעודה ולאכל ולשתות. וכל האוכל ושותה בערב יום-הכפורים לשם מצוה, נחשב לו כאלו התענה גם היום. ומצוה לאכל דגים בסעודה הראשונה - תרד תרח |
| סעיף ד | עברות שבין אדם לחברו, אין יום-הכפורים מכפר עד שירצה את חברו, שנאמר, מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו. כלומר, חטאתיכם שהם לפני ה' בלבד, יום-הכפורים מכפר. אבל מה שבין אדם לחברו, אין יום-הכפורים מכפר, עד שירצה את חברו. לכן צריך כל אדם לדקדק, שאם יש בידו ממון של אחרים שלא כדין, יחזיר לו ויפיס אותן. ואם יש בידו ממון שהוא מספק בו, אם הוא שלו על פי הדין או לא, יודיע לחברו שהוא רוצה לעמד עמו מיד לאחר יום-הכפורים לדין התורה הקדושה, ויקבל עליו באמת לקים כאשר יצא מפי בית-הדין. וגם אם לא חטא כנגד חברו אלא בדברים, צריך לפיסו, ומחיב ללכת בעצמו לפיסו. אך אם קשה עליו, או שהוא מבין כי יותר קרוב שיתפיס על ידי אמצעי, יעשה על ידי אמצעי. והאיש אשר מבקשין ממנו מחילה, ימחול בלב שלם ולא יהא אכזרי, כי אין זה ממדת ישראל, אלא ממדת עשו, שעליו נאמר, ועברתו שמרה נצח. וכן הוא אומר על הגבעונים, לפי שלא מחלו ולא נתפיסו, והגבעונים לא מבני ישראל המה. אבל דרכן של זרע ישראל הוא להיות קשה לכעס ונוח לרצות. וכשהחוטא מבקש ממנו למחול, ימחול בלב שלם ובנפש חפצה. ואפלו הצר לו הרבה, לא יקם ולא יטר. ואדרבה, אם החוטא אינו מתעורר לבוא אליו לבקש מחילה, יש לו להאיש העלוב להמציא את עצמו לאותו שחטא, כדי שיבקש ממנו מחילה. ומי שאינו מעביר שנאה ביום-הכפורים, אין תפלתו נשמעת, חס ושלום. וכל המעביר על מדותיו, מעבירין לו על כל פשעיו |
 כה אלול |
| | סעיף ה | אם מת זה האיש אשר חטא כנגדו, מביא עשרה אנשים ומעמידן על קברו, ואומר, חטאתי לאלהי ישראל ולזה האיש ]פלוני[ שחטאתי לו. והם ישיבו לו, מחול לך, מחול לך, מחול לך. ויש לו לילך יחף. גם יש לו לפרט את החטא אם אינו בזיון להמת. אם קבר המת הוא חוץ לשלש פרסאות מן המקום שדר בו החוטא, אינו צריך לילך בעצמו לשם, אלא ישלח שליחו, והשליח יקח שם עשרה אנשים וילך על קברו, ויאמר, הנני שליח של פלוני, מודה ברבים, ששלחני פלוני לבקש מחילה על מה שחטא וכו'. אם חרף אדם לאחר מותו, אינו צריך לילך על קברו, אלא יבקש ממנו מחילה במקום שחרפו. ואם הוציא עליו שם רע, צריך לקבל על עצמו תשובה, על שעבר חרם הקדמונים שלא להוציא שם רע על מתים |
| סעיף ו | מצוה על כל אדם לטבל את עצמו בערב יום-הכפורים לטהר מטמאת קרי. ועוד, משום תשובה, וכמו גר שנתגיר שצריך טבילה. ולכן גם נערים ובתולות, יש להם לטבל. ויש לדקדק שלא תהא עליו שום חציצה - עין לקמן סימן קסא. ועקר זמן הטבילה הוא לאחר חצות היום. אשה ששמשה מטתה, יכולה לפלט שכבת-זרע בתוך שלשה ימים לאחר כך, והרי היא כמו בעל קרי, ולא הועילה לה הטבילה לענין זה. והתקנה היא, שקדם הטבילה תרחץ היטב בחמין ולא תפלט אחר כך עוד. ואמנם אם שמשה מטתה סמוך לטבילה או סמוך לוסתה, שאז רגילה להתעבר, אסור לה להשחית זרע ההריון, ולכן לא תרחץ בחמין. ומכל מקום יש לה לטבל בצונן. מי שהוא אבל, רחמנא לצלן, אפלו בתוך שבעה, יכול לרחוץ ולטבול את עצמו כמו שעה או שתי שעות קדם הלילה, אפלו קדם מנחה. אבל שאר כל דיני אבלות, כגון ישיבה על גבי קרקע ובלא מנעלים, נוהג עד הלילה |
| סעיף ז | נוהגין שכל בעל-הבית עושה נר לביתו, מפני שביום-הכפורים ירד משה עם הלוחות השניות, והתורה נקראת נר, ועוד נר אחד בשביל נשמות אביו ואמו שמתו, לכפר עליהם. ונוהגין שמדליקין אחד בביתו, שידלק עד שעת הבדלה ויבדיל עליו - עין לקמן סימן קלג סעיף כח, ואחד מדליקין בבית הכנסת. ולא יעשו נרות אלו משעוה של בתי עבודה -זרה. ומהיות שקצת מקפידים אם ארע שכבה נרו ביום-הכפורים, אף כי באמת אין בזה שום חשש, מכל מקום טוב למנוע מזה, ויתן את הנר לשמש, שהוא יעמידו במקום שירצה, והאיש לא ידע כלל מקום נרו. ויש לשאת את הנר לבית-הכנסת, כשהולך לתפלת מנחה להעמידו על מכונו ולהדליקו אחר כך קדם בין-השמשות, כי בעת שבאים אחר כך לבית-הכנסת לערבית, הזמן בהול |
| סעיף ח | כשהולכין לבית-הכנסת לתפלת מנחה, נוהגין ללבוש בגדי שבת. בתפלת המנחה, אומרים לאחר שמונה-עשרה את הודוי. דהינו, קדם אלהי נצר, אומרים את הפסוק יהיו לרצון וגו', ומתחילין אלהינו ואלהי אבותינו תבוא לפניך, עד וחליים רעים, ואחר כך אומרים אלהי נצר וכו', ואומרים עוד הפעם הפסוק יהיו לרצון וגו'. אם בעוד שהוא אומר את הודוי, חוזר שליח-הצבור את התפלה, כיון שהוא כבר אמר את הפסוק יהיו לרצון, יכול לענות אמן ולומר קדשה ומודים - עין לעיל סימן יח סעיף יד |
| סעיף ט | צריך לומר את הודוי מעמד, וישחה כמו במודים. וכשמזכיר את החטא, יכה באגרוף על הלב, כלומר, אתה גרמת לי שחטאתי. סדר הודוי ככתוב בסדורים, אומרים כלם בשוה. ומי שהוא יודע בעצמו חטא שלא נזכר בודוי, כיון שהוא אומר את הודוי בלחש, נכון שיפרט את החטא ההוא ויתודה עליו במרירות הלב ובדמעות שליש. וכן אם החטא הוא אחד מהמפרשים בודוי, אזי כשמגיע אליו, יתמרמר עליו ביותר. עונות שהתודה עליהם ביום הכפורים שעבר, אע"פ שהוא יודע שלא עשה אותם יותר, מכל מקום יכול לחזור ולהתודות עליהם, והרי זה משבח, שנאמר, וחטאתי נדדי תמיד |
 כו אלול |
| | סעיף י | לאחר תפלת המנחה, אין אומרים אבינו מלכנו, בין שחל יום-הכפורים בחל בין שחל בשבת - תרד |
| סעיף יא | לאחר תפלת המנחה נוהגין להלקות, ואע"פ שאין מלקות אלו מלקות ממש, מכל מקום מתוך כך ישים אל לבו לשוב מעברות שבידו. ויש לקח רצועה של עגל, אע"פ שאינה רחבה טפח. הנלקה יהא מטה ושוחה על ברכיו, פניו לצפון ואחוריו לדרום. ונוהגין לומר ודויים בשעה שלוקה. והמלקה אומר והוא רחום וגו' שלש פעמים, שהן שלשים ותשע תבות כנגד שלשים ותשע מלקות - תרז |
| סעיף יב | לעת הערב אוכלין סעודה המפסקת. ונוהגין לטבול פרוסת המוציא בדבש, כמו בראש-השנה. ואין לאכל אלא דברים שהם קלים להתעכל, כגון בשר עוף. ונוהגין שאין אוכלים דגים בסעודה זו. ולא יאכל ולא ישתה דברים המחממים, כגון מאכלים המתבלים בבשמים וכרכם. וצריך לזהר מאד להוסיף מחל על הקדש, דהינו שיפסיק מלאכל בעוד יום, קצת קדם בין-השמשות. וזריזין מקדימין להפסיק כמו שעה קדם הלילה. ואם מפסיק מלאכל בעוד היום גדול ודעתו לאכל או לשתות אחר כך, צריך שיתנה קדם ברכת-המזון ויאמר בפרוש או לכל-הפחות יהרהר בלבו, שאינו מקבל עליו עדין את התענית - תקנג תרח |
| סעיף יג | המנהג במדינות אלו, שאין מטמינין בערב יום-הכפורים לצרך מוצאי יום-הכפורים כדרך שמטמינין בערב שבת לשבת, משום דהוי כמכין מיום-הכפורים לחל, וגם משום דמחזי כרעבתנותא - תרט |
| סעיף יד | כתיב, לקדוש ה' מכבד, ודרשינן, זה יום-הכפורים, שאין בו אכילה ושתיה, מצוה לכבדו בכסות נקיה ובנרות. לכן מציעין גם בבית-הכנסת מצעות נאות ומרבין בנרות, שנקראו כבוד, שנאמר, בארים כבדו ה', ומתרגמינן, בפנסיא יקרו ה'. קדם בין-השמשות, פורשין מפות על השלחנות, ומדליקין נרות בבית כמו בערב שבת. ויש להדליק נר בחדר שאשתו שוכבת שם, כדי שלא יבוא לידי תשמיש. ומברכין על הנרות, להדליק נר של יום-הכפורים. ואם חל בשבת, מברכין להדליק נר של שבת ושל יום-הכפורים - סימן תרי בחיי"א. - ולענין ברכת שהחינו, עין לעיל סימן קג סעיף ד |
| סעיף טו | נוהגין ללבוש את הקיטל, שהוא בגד מתים, ועל ידי זה לב האדם נכנע ונשבר. וגם האבל יכול ללבשו. וכיון שהוא בגד מיחד לתפלה, לא ילך בו לבית-הכסא. גם הנשים לובשות בגדים לבנים ונקיים לכבוד היום, אך לא יקשטו את עצמן בתכשיטין, מפני אימת הדין - סימן תרי |
| סעיף טז | המנהג שהאב והאם מברכין את הבנים ואת הבנות קדם שנכנסין לבית-הכנסת, שאז כבר חלה קדשת היום, ושערי רחמים נפתחו. ומתפללים בברכה זו, שיחתמו לחיים טובים, ושיהא לבם נכון ביראת ה', ומתחננים בבכי ובדמעות שתקבל תפלתם. וגם הבנים והבנות מתעוררים שילכו בדרך טובים וארחות צדיקים ישמרו. ויש שהולכים גם לקרוביהם שהם תלמידי חכמים וצדיקים שיברכו אותם, ומבקשים מהם, שיתפללו גם בעדם ביום הקדוש והנורא. ויש להקדים לעשות כן בעוד היום גדול, כי לעת ערב ראוי שיהיו נכונים לקבל קדשת היום בהשקט וישוב הדעת. נסח הברכה, ישימך וגו', יברכך וגו', ועוד מוסיף כל אחד כפי צחות לשונו. ויש לומר תפלה זאת, ויהי רצון מלפני אבינו שבשמים, שיתן בלבך אהבתו ויראתו, ותהא יראת ה' על פניך כל ימי חייך שלא תחטא, ויהא חשקך בתורה ובמצות, עיניך לנכח יביטו, פיך ידבר חכמות, ולבך יהגה אימות, ידיך תהיינה עוסקות במצות, רגליך ירוצו לעשות רצון אביך שבשמים, ויתן לך בנים ובנות צדיקים וצדקניות עוסקים בתורה ובמצות כל ימיהם, ויהי מקורך ברוך, ויזמין לך פרנסתך בהתר ובנחת וברוח מתחת ידו הרחבה, ולא על ידי מתנת בשר-ודם, פרנסה שתהא פנוי לעבודת ה', ותכתב ותחתם לחיים טובים וארכים בתוך כל צדיקי ישראל, אמן |
 כז אלול |
| | סעיף יז | נוהגין ללבוש את הטלית. ויש לזהר ללבשו בעוד יום ולברך עליו. ואם נתאחר עד בין-השמשות, לא יברך עליו - סימן יח |
|